למה אני שונא אומנות עכשווית

הנה תצפית חזקה במיוחד שתוכל לעשות היום. בצד ימין, תוכל לראות את ציורי הנקודות של דמיאן הירסט שנוצרו לפני כמה שנים. בצד שמאל, ציורי הנקודות של תומאס דאונינג, שנוצרו עשרות שנים לפני שדמיאן הירסט יצר את יצירת האמנות הראשונה שלו.

האמת

למה זו התצפית החזקה ביותר שתוכל לעשות? בוא נגיד את האמת. בוא נגיד מה שבתי המכירות, הגלריות המובילות והאמנים הגדולים לא מעזים להגיד. בתי המכירות הם שווקי פשפשים מהודרים. הגלריסטים הם עוזרי מכירה עם שם מפואר. והאמנים הגדולים האלו הם בדיחה. הם ליצנים.

בננה על קיר נמכרת ב-400 אלף דולר? אתה צוחק עליי? זה לא המחיר שמפריע לי. זה הריקנות והחוסר משמעות שמפריעים לי. אין לי בעיה עם מאוריציו קאטלן, יש לי בעיה עם החולשה שהוא מייצג. יש לי בעיה עם הגלריסטים שמעמידים פנים שהם מבינים משהו בשיווק, אבל כשיש תערוכת יחיד – רק 50 אנשים מגיעים לפתיחה.

מה המשמעות של זה ש-50 אנשים מגיעים? המשמעות היא שאף אחד כבר לא אכפת לו ממה שיש לאמנים ולגלריות האלה להגיד. וזה בעיה. למה זו בעיה? למה זה בעיה שהאמנים הגדולים האלה לא אומרים כלום? למה זה בעיה שהמילים שיוצאות להם מהפה חלשות?

פשוט. החברה צוחקת על אידיוטים. זה דבר טוב – אסור לקחת אידיוטים ברצינות. אבל מה קורה כשאתה שם אידיוטים בראש פירמידת האמנות? ובכן, החברה תצחק גם עליהם, וזה לא ייקח הרבה זמן עד שהיא תצחק על כל הפירמידה יחדיו. לכן זה בעיה לשים את מאוריציו על ראש הפירמידה. כי אם תעשה זאת, העולם יחשוב שהאמנות היא בדיחה ואף אחד לא ייקח אותנו ברצינות יותר.

במערב מזלזלים באמנים. אם תלך לאסיה, שם זה לא כך. בסין עדיין מכבדים את התרבות ואת האמנים. במערב חבריך יצחקו עליך. החברה כל כך מזלזלת באמנות שאנשים רק מחכים ליצור את ה"יצירת מופת" הבאה שלהם עם  AI. החברה לא אכפת לה מההפרות של זכויות יוצרים ואמנים שהם הקורבנות של תאגידי ה-AI האלו. תאגידים שמאמנים את המערכות שלהם לגנוב את האמנות שהאבות שלנו עבדו עליה במשך מאות שנים.

למה החברה לא אכפת מאיתנו? למה החברה מריעה לחברות הבינה המלאכותית? לחברה לא אכפת מאומנים? כי האומנים שהיצגו אותנו לא נלקחו ברצינות על ידי אותה חברה. אף אחד לא לוקח את ציורי הנקודות ברצינות כי הם בדיחה.

למה אני שונא אמנות עכשווית?

על מה עומד ג'ף קונס? על כלבים מנופחים? זה הדעה שלו? שכלבים מנופחים הם יפים? באמת? על מה הוא עומד? האמת המכאיבה שלקח לי 13 שנים להבין היא שלאנשים האלה אין דעה אמיתית. הם לא עומדים על כלום.

וזה קשה להבין כי זה אומר שאני הערצתי שטויות במשך 13 שנים. מה זה אומר עליי? אני לא יודע מה זה אומר עליי, אבל במידה מסוימת אני מרגיש שאני בדיחה בעצמי. שיקרתי לעצמי על האנשים שהערצתי כדי שאוכל להעריץ אותם. העמדתי פנים במשך 13 שנים. זה בדיחה? אני בדיחה?

מה קרה לאמנות? במשך מאות שנים, אמנים דיברו עם האנשים החכמים ביותר בעולם. מדענים ואמנים היו יושבים באותו בר, מכבדים זה את זה, לומדים זה מזה. היום, האנשים החכמים בעולם בקושי יודעים מי זה דמיאן הירסט. למה? איפה נכשלנו? באיזה שלב איכות האומנים ירדה ככה? אמנות פעם שינתה את מהלך ההיסטוריה. איפה האומנים של המאה ה-21 שאומרים משהו חזק? איפה האמנים שהספרים שלהם מוחרמים? הם לא קיימים. למה? כי האמנים של המאה ה-21 יוצרים ציורי נקודות. ואין שום דבר משכר ומעמיק בציורי נקודות.

החברה היום מנסה לבטל את ראסל ברנד או את ג'ורדן פיטרסון? איפה האמנים שמבוטלים? לאמנים אין מה להגיד? היום קל כל כך להתבטל. אז למה כמעט אף אמן לא מבוטל? הם לא אמורים לאתגר את הנורמות? לשאול שאלות?

למה אני שונא אמנות עכשווית? כי לאמנים אין אומץ להגיד שום דבר אמיתי יותר. את מי אני אמור להעריץ? דמיאן הירסט? ג'סטין ביבר? ג'ף קונס? אד שירן? בחמש השנים האחרונות לא היה אפילו ראיון אחד עם אמן שבו הייתי המום מהעומק של הדעה שלו. אז כן, אני משקר כשאני אומר שאני שונא אמנות עכשווית. זה לא נכון. אני שונא את האמנים העכשוויים, כי הם בדיחה.

אם יש משהו אחד שאתה צריך ללמוד מהטקסט הזה, זה פשוט: יש לך אישור! אנחנו צריכים אותך. אנחנו צריכים את הקול שלך. אתה לא יכול לפחד יותר לשתף את העבודה שלך. כי אם הם לא מפחדים לפרסם את הנקודות שלהם אז למה שאתה תפחד?

בהצלחה...